הנער מחזיר רעה תחת טובה? כנראה שהוא מתחיל לסמוך עליך!

 

כיצד תגובות שליליות עשויות לסמן את תחילתה של צמיחה רגשית עמוקה

כאשר מחנך או הורה מתחילים לפתח קשר אישי עמוק עם נער שנמצא בשולי החברה, התגובה הראשונה של הנער לעיתים קרובות מפתיעה ואף מתסכלת. במקום לקבל את החום והאהבה שמציעים לו, הנער עלול להתנהג בצורה שלילית יותר, להתפרץ, להתרחק או להחריף את המרידות שלו. התנהגות זו אינה מקרית ואינה נובעת מרצון להזיק. זוהי למעשה תגובה טבעית שנובעת ממקום עמוק יותר, שמחנכים ואנשי חינוך חייבים להבין כחלק מהתהליך החינוכי שלהם.

בחינת הקשר: תהליך רגשי עמוק

כאשר הנער מרגיש שמישהו מתקרב אליו בצורה אמיתית ונוגע בנקודות רגישות ומעמיקות בחייו, הוא עשוי לחוש מאוים. מערכת ההגנה שהוא פיתח במשך השנים מתחילה לפעול בצורה חזקה יותר. כל עוד הנער חש שבינו לבין העולם יש חומה רגשית גבוהה, הוא חווה שליטה ובטיחות מסוימת. ברגע שמישהו מתחיל לפעול מולו בחמלה ובקבלה, החומות הללו נסדקות, וזהו הרגע שבו מופיע המבחן הראשון.

הנער עשוי לבדוק האם באמת אפשר לסמוך על המבוגר שמולו. האם המחנך יישאר יציב כאשר הוא יתנהג בצורה קיצונית יותר? האם באמת יש כאן אהבה ללא תנאים או שהכל יתמוטט ברגע שהקשר יעמוד למבחן? התשובות לשאלות הללו נקבעות לפי ההתנהלות של המחנכים, והנער עשוי לערוך את המבחן הזה מבלי שהוא אפילו מודע לכך שהוא עושה זאת.

זהו שלב מכריע שבו רבים מההורים מוצאים את עצמם נבוכים ומתוסכלים, ולעיתים אף נופלים ונשברים. לאחר שהשקיעו כל כך הרבה מאמץ, הם מרגישים שהתנהגות הנער רק מתדרדרת. חשוב להבין שדווקא בשלב הזה יש צורך קריטי בסבלנות, אמונה וניסיון מקצועי. כאן טמונה הסכנה הגדולה – רבים ההורים שנכנעים בשלב הזה, ולא מודעים לכך שהם עלולים להפסיד את כל מה שהם עבדו כל כך קשה עבורו.

קרקע יציבה לבריאות נפשית

נער שמרגיש אהוב ושייך, שמרגיש שיש מי שמבין אותו ומקבל אותו כפי שהוא, יזכה לקרקע יציבה שעליה יוכל לצמוח. הקרקע הזו היא תנאי הכרחי לבריאות נפשית. ברגע שנער חש שידו אינה נוגעת באדמה, שכל מה שהוא אומר או עושה מתקבל בספקנות או בדחייה, הוא מתקשה לפתח את היכולת הבסיסית להאמין בעצמו ולהתמיד ברצונותיו.

ילד שמרגיש שהוא נמצא לבד בעולם, שמישהו או משהו חוסם אותו מכל כיוון, לא יפתח שאיפות חיוביות, וגם אם ירצה משהו טוב, הוא ייטה להתייאש במהרה. כל מכשול קטן יהפוך להיות מכשול הרסני, ואין לו את החוסן הפנימי כדי להתמודד עם הדרך המורכבת להצלחה.

אמון בתהליך: לקח החקלאי

הפסוק "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט) מלמד אותנו על הקשר המיוחד בין האדם לטבע, ובמיוחד על תהליך הצמיחה האישית. כמו שהחקלאי נדרש לאמונה כאשר הוא זורע את זרעיו באדמה, כך הורים ומחנכים נדרשים לאמונה בתהליך החינוכי של ילדיהם. החקלאי יודע שכל מה שהוא זורע היה יכול להיאכל, אבל במקום זה, הוא זורק את הזרעים לאדמה, מתוך אמונה שמהרקבון יעלה צמח חדש.

גם בחינוך, ההורים והמחנכים נדרשים לזרוע אמונה בלב הנער. התהליך הוא ארוך ולעיתים מכאיב, אבל בסופו של דבר, היכולת של הילד להרגיש שהוא אהוב, מובן ושייך - גם כשהוא מתמודד עם קשיים - מאפשרת לו לפתח חוסן נפשי שמקדם את צמיחתו.

חינוך מתוך אמונה: הבסיס לחוסן נפשי

האמונה היא הבסיס שמאפשר לנער לפתח כוחות נפשיים להתמודד עם החיים. מחנכים שמאמינים בילדים שלהם מעניקים להם מתנה שלא תסולא בפז - הכוח להאמין בעצמם. האמונה הזו מאפשרת לנער לראות את ההזדמנויות שמגיעות מתוך הקשיים ולהתמודד עם האתגרים בצורה בוגרת ומאוזנת.

כמו החקלאי, שמאמין שתוך כדי הריקבון של הזרע צומחת תבואה, כך על המחנכים לראות את התהליך החינוכי - להבין שייתכן שהמצב יתדרדר זמנית לפני שיגיע השינוי המיוחל. נער שעובר את המבחנים הרגשיים מול הסביבה הקרובה לו עשוי לא פעם להתנגד לתהליך, אולם אם המחנך נותר יציב באהבתו ובאמונתו בנער, תבוא ההצלחה. הצמיחה תגיע.

ההבנה העמוקה של יצירת קשר

תהליך החינוך לנערים בסיכון הוא אחד התהליכים המורכבים והעדינים ביותר שניתן להתמודד עימם. כאשר אנחנו פועלים מתוך קשר אישי ואהבה, אנו עשויים להיתקל בהתנגדויות חזקות. התגובות השליליות של הנער אינן סימן לכישלון, אלא להפך - הן סימן לכך שאנחנו נמצאים בדיוק במקום הנכון, נוגעים בנקודות העמוקות ביותר שהנער חשש לחשוף.

תפקידם של המחנכים וההורים הוא להישאר יציבים באהבתם מתוך אמונתם בנער , בקדושת הנשמה הטהורה שבו . ברגע שהנער יבין שיש מישהו שמאמין בו באמת, ללא תנאים, הוא יתחיל להאמין בעצמו, והצמיחה הפנימית תתחיל. אמונה זו, שמתחילה מההורים ומהמחנכים, היא שמובילה לבריאות נפשית וליכולת להתמודד עם העולם בצורה בוגרת, אחראית ומאוזנת.

כפי שהחקלאי זורע את זרעיו מתוך אמונה שהריקבון יוביל לפריחה, כך עלינו לזרוע את אמונתנו בילדים, מתוך ידיעה ברורה שהקרקע היציבה תוביל לצמיחתם ולעתיד בריא ומאוזן.

 

הרב הדר אבני מייסד ארגון 'נפשנו'- להיות הורים טובים יותר לנוער מתבגר, לתגובות ולהצטרפות לרשימת התפוצה של הרב הדר אבני hadar@nafshenu.net

                

                לתכנים נוספים ניתן להיכנס לhttp://www.nafshenu.net 

 

העיקר להתחיל מהתחלה!

 

טור 13

כותרת : העיקר להתחיל מהתחלה!

כותרת משנה: כיצד ניתן לחדש יחסים עם הנער לאחר שעלו על שרטון?

ראשית, נתחיל ממה לא: כלים חינוכיים שהיו נכונים בגיל הצעיר אינם בתוקף עוד בגיל בו הילד כבר אינו כנוע כבעבר. היום, הנער, בעל אישיות חדשה ומתפתחת, בודק גבולות ובעל אזורי בחירה נרחבים יותר בחייו.

אנחנו כהורים נוטים לפעמים לנסות את אותן שיטות חינוך בהן עשינו שימוש בילדותם של הבנים והבנות, אלא שאנו עושים זאת בעוצמה גדולה יותר. מהר מאוד ניתן להבחין שדרך זו לא רק שאינה מועילה אלא גם יוצרת ריחוק, מרי ואיבה.

ניתן להשוות את זה לפטיש במכת צפרדע: על כל צפרדע שמקבלת בומבה צצות עוד כמה אחרות.

אז מה כן לעשות?

אומר הרש"ר הירש בהקדמה לספרו "חורב" סיכום חשוב של מערכת היחסים עם הילדים שלנו :

"הורי-

שומרי בימי ילדותי,

מדריכי בימי נערותי,

וידידי בימי בגרותי".

הורה לנער צריך להפנים שתפקידו בחייו של הנער משתנה באופן טבעי.

בנקודה זו עלינו לשים את הדגש על קשר של אמון  עם הנערים שהרי בלעדיו, אולי הצלחנו להציל אותו ממערכה מאתגרת אחת, אבל אנחנו מרחיקים את הסיכוי שהוא  יבוא להתייעץ אתנו בהמשך. במערכה הזו האינטרס שלנו כהורים הוא לצור מצב בו הנער תופס אותנו כמדריכים נאמנים, כאלה שמבינים אותו, רוצים בטובתו ואין לו יועצים טובים יותר מאשר הוריו.

הנער כבר לא מקבל פקודות כמו ילד, הוא זקוק לאוטונומיות בחירה משל עצמו. כאשר היחסים טובים ונבנים על אמון הדדי, הנער שמח לשתף באתגרים אישיים ולקבל ייעוץ מההורים כיוון שהוא יודע שההורים לא מחפשים רק לתת לו מוסר וביקורת, אלא שהם מכוונים אותו ומאפשרים לו עצמו לקבל את ההחלטה הנכונה.

רבים ההורים הפונים אלי בעניין מצוקה כלשהי ומעוניינים שאדבר עם בנם, הרבה פעמים כאשר אני מציע בפשטות שיפנו לבנם ויציעו לו לדבר איתי, ישנם הורים שטוענים: "אם זה יבוא ממני אין סיכוי שהוא יסכים" זאת מציאות כואבת שניתן לשנותה על ידי קשר טוב ובריא יותר עם הילדים שלנו שמבוסס על אימון וכבוד.

הורים ששומעים את דברי החכמה של הרש"ר הירש ומזדהים עם התהליך הנכון הזה, רואים בס"ד שכך השם מנהיג את עולמו.

שאלה החוזרת מקרב ההורים: והרי הנער המדובר עדיין מתנהג כמו ילד  ועדיין צריך שמירה  ובמיוחד בהתפתחויות בגיל ההתבגרות ותוצאותיהם…

על כך בע"ה נרחיב בשבוע הבא

לפרטים נוספים: 0548433254 hadar@nafshenu.net

חינוך זה רק בבית ככה זה היה פעם , האמנם?

 

 

בס"ד

טור 12

כותרת ראשית : חינוך זה רק בבית ככה זה היה פעם , האמנם?

התפיסה הרווחת היום היא, שמוסדות החינוך הם הם האחראים על החינוך.

אם בימים עברו הבית היה מרכזו של הילד ושם הוא ספג את מרבית ההשפעה, הלא שהיום המוסדות הלימודיים תופסים את עיקר יומו של התלמיד ומכאן הם גם המשפיעים הגדולים על חינוכו ועיצובו. מוסדות הלימוד תפסו את מקומו של החינוך הביתי.

לא בכדי תלמיד שלומד טוב במוסד הלימודי מצטייר בעיני מוריו, הוריו וחבריו ככזה שמצבו החינוכי טוב מאוד ואם להפך אז להיפך...

ובכן, כאן נעוצה טעות חמורה.

ההתפתחות האישית הפנימית והייחודית של הנער היא החינוך ולא הלימוד. המוסד החינוכי מהווה מקום לימוד וקרקע חברתית, אמנם מצד אחד יכולה להיות לחברה השפעה חיובית בגבולות שהיא מייצרת, אך למעשה  דפוסי החברה עלולים לפגוע בהתפתחות האישית של הילד, בכוחה של החברה להשפיע על תהליך ההתהוות של הנער באופן שיגרור דווקא את התוצאה ההפוכה ממה שקיווינו. וכאן עלינו להפנים שהחינוך המשמעותי נמצא, גם היום, בידיהם של ההורים.

הרב יעקובסון שליט"א מושל זאת לאנייה שמתקדמת בים:

האנייה, מלשון "אני" מייצגת את האדם.

המים, מים תמיד בלשון רבים. המים מייצגים את החברה.

הדרך היחידה של האנייה להתקדם ולהגיע ליעד שלה זה בעזרת המים. כלומר, אני לא יכול להתקדם בלי החברה. לפרוש מהחברה זה כמו להוציא את האנייה מהמים ואז היא לא יכולה להתקדם, ואל לנו לפרוש מהציבור.

יחד עם זאת המים צופנים בחובם גם סכנה, הספינה עלולה לטבוע במים ולאבד את הצורה שלה לגמרי. כנמשל לדפוסי החברה שמפריעים להתפתחות האישית.

אחד הפתרונות הוא מידי פעם לעצור את הספינה בשולי הדרך, להתנתק לכמה רגעים מהחברה, לעשות התבודדות ולחזור. מי שלא מפתח צורה עצמאית טובע לגמרי ולא מצליח להגיע ליעד.

כמובן שכאן היריעה קצרה מלהכיל את מגוון הפתרונות למציאת האיזון בין השפעות הבית להשפעות החברה ושיש לדון בכל עניין לגופו ובכל זאת נוכל לסכם במשפט ולהדגיש שעיקר החינוך אמור להתבצע יותר בבית ופחות במסגרות החיצוניות.

 

 

.

 

 

סימני נשירה סמויה

 

בס"ד

הכותב: הדר אבני. יועץ ומדריך בנושא גיל ההתבגרות

כותרת: סימני נשירה סמויה

כידוע, נשירה גלויה נראית טוב לעיני כל, היא באה לידי ביטוי בהיעדרויות ואיחורים משמעותיים הפרת חוקים ועוד. הנשירה הגלויה הוא תהליך מהיר, כואב וקשה יותר, שהדרך חזרה ממנו מאתגרת יותר ולכן עיקר המאמץ וההשתדלות שלנו בתור הורים צריך להיות מופנה לתהליך הנשירה הסמוי, לדעת לזהות, לטכס עצה ולפעול בהקדם.

נשירה סמויה הינה תהליך ארוך ואיטי הקודם לתהליך הנשירה הגלוי לעיני כל. בשלב זה התלמיד עדיין נמצא פיזית במסגרת לימודית טובה אך לא נוכח ברוחו; בוהה במקום להקשיב, אדיש למתרחש, מתעסק בעניינים אחרים, לא משתתף בפעילויות חברתיות ולא מתעניין בהם, נותן תחושה שכל מה שמתרחש סביבו לא נוגע אליו.

עוד לא נעשה מחקר מקיף שכולל בתוכו תסמינים מדויקים שהורים יכולים לבחון דרכם סימני נשירה סמויה בתוך ביתם. אך יש כלל ברזל אחד שכדי לדעת והוא העובדה שקשר חזק ויציב המבוסס על כבוד ונאמנות של הנער או הנערה עם אדם מבוגר וחיובי יכול להציל את המצב. בנוסף קשר מסוג זה יכול לספק להורים עדכונים קריטיים מהשטח.

הורים שמתחזקים קשר שכזה עם ילדהם, באופן ישיר או ע"י קרוב משפחה, או דמות קרובה חיובית ונאמנה אחרת אליה הנער קשור, אינם זקוקים לשום אבחון כדי לדעת מה קורה עם הנער או הנערה, ובמידה ויש בעיה על פי רוב יהיה מספיק זמן ומקום לתת מענה. במקרה כזה המציאות לא תהיה קשה ומורכבת כמו במצבים בהם המשבר מגיע בהפתעה, ללא הכנה מראש וללא מודעות לתהליך, כפי שקורה במצב של נשירה גלויה.

הרבה פעמים הורים מתרשמים שבשביל חוג או חונכות לא שווה לטרוח כל כך הרבה  אבל במחשבה שנייה, אם מדובר בחיבור של הנער עם מבוגר אחראי וטוב שעצם הקשר יכול להוות שמירה מקרוב, כדאי אולי לחשוב על זה שוב.

ומה קורה מתי שהיחסים טעונים? כיצד ניתן לחדש או לייצר קשר עם הנערים? בע"ה שבוע הבא , לקבלת הטור למייל האישי hadar@nafshenu.net | מעוניין לדבר על זה? 0548433254

 

 

 

 

ילד חכם מידי

 

הכותב: הדר אבני. יועץ ומדריך בנושא נוער מתמודד

כותרת: ילד חכם מידי

משנה: בשבועות הקודמים עסקנו בהתפתחות המוח בגיל ההתבגרות ובתחושת דחייה העלולה להביא לפוסט-טראומה. היום נדבר על הקשר בין נשירה מהדרך לבחורים שהם דווקא בעלי הכשרון.

בחור בעל כישרון לימודי יוצא דופן זאת סכנה!

המסגרות הלימודיות מותאמות לילדים רגילים. בימנו המודעות לבעיות בקשיי למידה הולכת וגוברת אך מנגד, בקצה השני, יושב לו הילד המחונן. ילד מבריק, בעל זיכרון חזק ויכולת למידה גבוה. ילד שמסוגל להבין בכמה רגעים  את השאלה ואת התשובה שאותה המלמד הולך לסחוב שיעור שלם ויכול להוציא מאה גם בלי להתכונן למבחן.

נער עם שכל מבריק רגיל לקבל כבוד גדול מהסביבה למרות שאינו עובד קשה בשביל זה. היום נראה איך המצב הזה יכול להוות מלכודת מסוכנת, בשעה שכלפי חוץ נראה שהכל בסדר ואיך ההורים שמתרגלים לשמוע מילים טובות על הבן במשך השנים, לא מתארים לעצמם שמדובר בפצצה מתקתקת.

העניין הוא, שכאשר ילד מקבל כבוד בלי להתאמץ, הוא מתרגל לחוסר עשייה. הוא אינו מתפתח כשאר בני גילו להתמודד עם אתגרים ומשברים ונדרש פחות לעבודת המידות ולפיתוח מיומנויות למידה והתבגרות.

מסתבר שילד שקיבל מה' יתברך מוח מיוחד שמסוגל מעבר לנורמה, צריך לעבוד את השם עם המתנה הזאת שהיא לפעמים אתגר. המציאות היום מראה שלמסגרות החינוך הרגילות אין כלים על מנת לאתגר ולשעשע את הבחורים האלו, והם נותרים משועממים, "שורדים את השיעור" ובשלב מסוים גם מוצאים אתגרים שכליים בהרגלים שליליים שאינם בכיוון שההורים מעוניינים שהם ילכו בו .

ילד שמתרגל לסדר יום לא מאתגר, על אף שבגיל צעיר יצליח "לשרוד"  את השעמום ברוב שעות השיעורים והלמידה ואולי אפילו להנות מהקלות שבה הוא זוכה להישגיו ולכבוד שבה בעיקבותם, בגיל 14.5 הוא בדרך כלל כבר יבקש לשנות כיוון לחלוטין ואולי אף יעיז להתנתק מהיסודות החינוכיים שהוא גדל עליהם לגמרי!

אז מה עושים? אולי ריטלין? 🤨 ואולי אקמול? 🤒

רוצים לדבר על זה? 0548433254 וכן במייל hadar@nafshenu.net

שמפו נגד נשירה?

 

בס"ד

הכותב: הדר אבני. יועץ ומרצה בנושא נוער מתמודד

כותרת: שמפו נגד נשירה?

משנה: הסיבות הנפוצות לנשירה בגיל הנערות בציבור החרדי

תפילות רבות שופכים ההורים לפני המקום בעבור ילדיהם; שרק יצמח בלימוד ויצליח בישיבה, שתהיה מספיק חזקה להיצמד לחברות טובות ולהיות צנועה, שיאהב את התורה, שתאהב את המצוות. מהבחינה הזו ההבדל בין הבנים לבנות הוא לא גדול, על שניהם אנחנו מתפללים אותו דבר.

גם מבחינת האתגרים בגיל ההתבגרות יש הקבלה בין בנים לבנות, אך בכל זאת, השוני קיים וחשוב לחדד אותו.

לגבי הבנים, ישנם ילדים שצלחו את הגיל הצעיר ששם היה מגוון רחב יותר של אתגרי למידה, בגיל הנערות, כשהלימוד המרכזי הופך להיות לימוד הגמרא הקדושה, הדורש מיומנויות לימודיות רבות כמו: תרגום, קריאה, הבנת הרצף התהליך, היקף והבנת דבר מתוך דבר. מי מהנערים שלא מסתדר  מתחיל לפתח על עצמו סטיגמות שליליות שמשפיעות באופן ישיר על המצב החברתי, ולפעמים אף פגיעה בכבודו מצד המבוגרים. על פי רוב במצב הזה יתחיל הנער לחפש ריגושים במקומות אחרים כדי לרפא את הכאב.

זאת הסיבה אגב, שבשנים האחרונות מנסים לפתור את הקושי הלימודי הזה עוד בגילאים צעירים ואף לחפש אפיקים נוספים לתלמידים המתקשים בלימוד הגמרא.

מצד הבנות, כרגיל תשומת הלב נופלת על ענייני הרגש בעוצמה רבה יותר, אותה נערה שבגיל הילדות היתה בסדר מכל הבחינות, כעת זקוקה לצרכים נפשיים ורגשיים בעוצמה גבוהה יותר ועל כך חשוב לתת את הדגש.

ניתן לראות שעל פי רוב, כאשר נער ונערה מתחילים להראות סימני נשירה סמויה, עליה נרחיב בשבוע הבא, מדובר בקשר ישיר ליסוד הזה: נער שלא מצליח בלימוד הגמרא , ונערה שלא מקבלת מספיק מענה רגשי ונפשי . כמובן שיש שלל סיבות ולפעמים כמה, אך אלו מאוד יסודיים ונפוצים.

ברוב הבתים הילדים מקבלים באופן טבעי את החום ואהבה להם הם זקוקים ע"י האמא אבל כדאי לתת את הדעת לכך שגם האבא יכול לתרום ולפעמים אפילו להציל את המצב  אם השכיל בגיל הנערות להיות החבר הכי טוב של הבת שלו, זאת כמובן תוך שמירה על כללי הכבוד והיראה של היותו אבא.

אז מה עושים? אולי ריטלין? 🤨 ואולי אקמול? 🤒

רוצים לדבר על זה? 0548433254 וכן במייל hadar@nafshenu.net  | לקבלת הטור ישירות למייל נא לשלוח את המילה "טור"

 

 

 

 

 

 

 

 

ריטלין נגד קורונה?

בשבועות הקודמים עסקנו בהתפתחות המוח בגיל ההתבגרות. למדנו על הקשר שבין התנהגות אימפולסיבית ואהבת סיכונים והרפתקאות לקושי בתכנון פעולות עתידיות. 

אחד הגורמים אשר עלולים להחריף תגובות קיצון אצל נוער מתמודד הינו מצב של פוסט-טראומה.

ישנם סיבות רבות העלולות להוביל בגיל הנערות למצב הזה והיום נעסוק בסיבה ידועה ולצערנו גם שכיחה ומסוכנת והיא דחייה.

אבא יקר!, אמא יקרה! ברגע שבנכם מבין שהוא אינו עונה על הציפיות שלכם ואינו מצליח לעמוד ברף המוצב לו הוא חווה תחושת דחייה. תחושה זו כשהיא עקבית, מתנהגת כמו סוג של כדור שלג, שתחילתו בירידה בערך העצמי, המשכו בראייה פסימית על החיים וסופו בפרשנות חוזרת ונשנית על חוויות חייו ככשלון, דבר שיחזיר אותו לנקודת ההתחלה - תחושת הדחייה.

 חשוב לדעת שדחייה, אותה הרגשה קשה ומסוכנת של נער החש כי הוא אינו רצוי, לא קשור, לא מצליח, בין אם היא מתקבלת  מהמשפחה, מהחברים או ממוסדות החינוך מובילה לטראומה!

העובדות מצביעות על כך שהתפקוד במוחו של אדם שסובל מטראומה עובד פחות. ניתן לראות זאת במוחש בתמונה שלפנינו שמציגה צילומי MRI המשקפים את עוצמת תפקוד המוח באדם בריא, מול אדם הנמצא בפוסט-טראומה (ככל שהצבע יותר חם הוא מעיד על תפקוד מוחי גבוה יותר).

אז מה עושים? אולי ריטלין? 🤨 ואולי אקמול? 🤒

כיצד ניתן למנוע פוסט טראומה, מה הן שלושת הסיבות הנפוצות לפוסט-טראומה בקרב בני נוער, ומה הם הכלים איתם ניתן לעבוד על מנת להוציא בן משפחה ממצב שכזה חשוב לזכור שאפשר לצאת מזה! מדובר במצב הפיך שניתן להיחלץ ממנו בלי לבזבז זמן ולחפש אשמים.

רוצה לדבר על זה? ניתן להתקשר ללא עלות בין 20:30 ל21:00 במהלך השבוע. 0548433254

וכן במייל hadar@nafshenu.net

 

 

 

 

 הכנסו לאתר החדש שלנו 

 nafshenu.net

 

בס"ד

כותרת: יש גם קליפות טובות

משנה: בשבוע שעבר עסקנו ביוסף חיים שלא רצה לצאת מהמקלחת ובהסבר הפיזי לכך. למדנו שהחלק האחרון בהתפתחות המוח היא קליפת המוח הקדמית וזה קורה לקראת העשור השני, גיל עשרים. השבוע נעמיק קצת יותר בהסבר הפיזי לשאלה: "למה הם עושים את זה?"

למעשה קיימים מספר סימפטומים שכיחים וטבעיים של גיל ההתבגרות כגון; קושי בהתעוררות וצריכת שעות שינה רבות יותר,  דחיית משימות לרגע האחרון,  קושי בתכנון מעשים מושכל, משיכה לסכנות וחיפוש חוויות חדשות ומרגשות, גלישה לשיחות ארוכות עם בני גילם בעוד שיחות עם מבוגרים זוכות להתחמקות וקושי תפקודי מוגבר במצבי לחץ

בעוד שמבוגרים יציבים יותר ובעלי חוסן נפשי חזק יותר, בני הנעורים מתקשים להתמודד במצבי לחץ ומגיעים בקלות יותר לקושי בתפקוד השוטף במצבים מסוג זה כגון; מעבר למסגרת חינוכית חדשה, לחץ חברתי, דרישות לימודיות גבוהות, מעבר דירה, מותו של אדם אהוב.

אחת הסיבות לבעיות בבריאות הנפשית בגיל ההתבגרות נעוצה בעובדה שהמוח המתפתח פגיע יותר לגורמי לחץ מאשר מוחו של מבוגר.

אחד הדברים הבולטים שקורה בגיל ההתבגרות, זה הקושי המוחי להתמודד עם מצבי הלחץ, זאת מכיוון שאותו חלק בקליפת המוח הקדמי אשר אחראי על קבלת החלטות ופתרון בעיות, עדיין לא סיים את התפתחותו בשלב זה של גיל ההתבגרות. בני הנוער משתמשים בינתיים ב"אמיגדלה", אותו אזור במוח שקשור לרגשות, דחפים, אגרסיות והתנהגות אינסטינקטיבית.

ומה קורה אם בגיל ההתבגרות מעורבת חוויה שהיא קצת מעבר ללחץ לימודים מוגבר, או מעבר דירה? בשבוע הבא ניגע בלב ובמוח של ההסבר הפיזי למציאות של נוער מתמודד, ננסה להבין את הסיבות להתנהגותם ואיך ניתן להיות הורים טובים ומועילים יותר.

[ לקבלת המאמר השלם על התפתחות המוח אצל בני נוער ודרכי התמודדות באורח חיים   תורני ,למזעור סכנות ויכולת תפקוד טובה יותר ניתן לשלוח מייל לכתובת hadar@nafshenu.net ]

 

 

 

 

 

המקלחת שגורמת לאחרים להזיע

 

הכירו את יוסף חיים, ילד צפתי בן 15.

כשמתקרב ערב שבת הוא נכנס להתקלח לכבוד שבת קודש, אך המתחיל במצווה אומרים לו גמור, ויוסף חיים אינו יוצא.

הוריו והאחים החפצים גם הם לשטוף מעליהם את השבוע האחרון מתכנסים להפגנה בה הם מטיחים, כל אחד לפי תורו, את סיסמאות המחאה; "תשאיר מים" "שבת נכנסת" "אתה טובע?!" וכן הלאה. אך יוסף חיים בשלו, מתכונן לשבת בהידור ובמתינות. בשלב הזה התסכול כמובן גואה והמחאה עולה מדרגה ומתפתחת לדיוני עומק בנוגע לאישיותו של הנ"ל; "למה הוא עושה לנו את זה?!", "הוא לא יודע להתחשב", "איכפת לו רק מעצמו" ועוד תובנות בנוגע למידותיו של הסורר.

ממש כשם שיוסף חיים הוא אחד השמות הנפוצים בעירנו, כך גם התופעה של נערים מתבגרים המבלים זמן ממושך במקלחת היא אחת הרווחות.

למה הם עושים את זה? ,

לאחר שהתעוררנו בשבוע שעבר לרצות להיות הורים טובים יותר ולהכנס לתהליך של תיקון וצמיחה. הפעם נעורר את המודעות למצב הנערים מבחינה מדעית , נפשית ורוחנית .

הסיפור של יוסף חיים מבחינה מדעית מדגים את תפקוד החלק במוח שאחראי לתכנן ולחשוב על העתיד, זה המתפקד באופן חלקי בגיל ההתבגרות. גם אם הוא חושב למהר, הוא לא מצליח לחתוך ולצאת מהמים החמים אל הקור הצפתי. הנעימות שבחוויה תופסת את ישותו ומשאירה מעט מאוד מקום לפרקטיקה.

ההבנה הזו שמדובר בעניין פזיולוגי  של התפתחות המוח מעוררת בדרך כלל אמפטיה מצד ההורים ובונה מסוגלות הכלה גדולה יותר ולכן הלימוד וידע בנושא הזה הוא חשוב ומשנה.

בשבועות הקרובים נעסוק לעומק בהסבר הפיזי, הנפשי והרוחני "למה הם עושים את זה?"

ההבדל בין טיפול שורש למחולל צפרדעים

אחרי שבשבוע שעבר עסקנו בהבדל בין חינוך לכתחילה לבין חינוך בדיעבד כעת נקדים ונזהה את השורש.

ממש כפי שברפואה קונבנציונלית או אלטרנטיבית, ניתן לזהות את שורש הבעיה על פי הסתכלות וזיהוי של הסימפטומים המופיעים כלפי חוץ, כך גם בסוגיית הנוער המתמודד, שמתחיל על פי רוב בגילאי 12-14, ניתן על פי התנהגות על פני השטח, לזהות מה מסתתר בשורשם של דברים. זה יכול לבוא לידי ביטוי החל בכל מיני תירוצים שמונעים ממנו לקום לתפילה, או ללכת לישיבה, דרך שינוי בסגנון הלבוש ועד לחיבור עם חברים חדשים שפחות מתאימים לסגנון שלנו, כפי ש"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג".

הדבר הראשון, כאשר מתגלות לנו תופעות לא נעימות מהסוג הזה, הוא להבין שאל לנו לחפש אשמים ולזכור שהתופעה הכואבת הזו לא פוסחת על שום מגזר ויכולה להתרחש בבתים פתוחים מידיי כמו בבתים סגורים מידיי, אצל הליטאים כמו אצל הספרדים, בחסידיות או אצל בעלי תשובה.

הדבר השני, הוא לדעת שברוב המקרים, כאשר לא מערבים איש מקצוע ומנסים לטפל בבעיות לבד, מתחילים בדרך כלל לטפל בסימפטומים מבלי לזהות את שורש הבעיה ולא אחת יוצא שעל כל צפרדע שמנסים לחסל, צצות לפחות שתיים חדשות.

כדאי להפנים כי כאשר נוגעים בשורש הבעיה ומתחילים את ההתמודדות משם, ניתן לדלג על התאונות החזיתיות ולהתחיל להיכנס לתהליך של תיקון, ולכן כדאי להשקיע את האנרגיות, הכוונות הטובות והתפילות במקומות הנכונים.

לפני שננקוט פעולה, עלינו להתייעץ ולפעול בשיקול דעת על מנת לעשות מהלכים מדויקים ועדינים שיובילו ממש בקרוב בע"ה לתהליך של תיקון.

בשבועות הקרובים בלי נדר נעסוק בפרקי מודעות פיזיים נפשיים ורוחניים ומשם נעבור ונכיר כלים חיוביים בבחינת "עשה טוב".

להורים המתמודדים שבינינו, קיים סט כלים, שנוסה כבר על ידי אלפי הורים שהצליחו להחזיר את בנם ובתם לחיק השמחה והשלווה, לחיק משפחתם ולחיק היהדות.  בימים אלה מתגבשת קבוצה בצפת ללימוד ורכישת סט הכלים האלטרנטיבי בחינוך תורני בשם רבים מגדולי ישראל לפרטים 054-8433254

 

מי אני לכתחילה או בדיעבד?

 

 

בס"ד

 

הכותב: הדר אבני, יועץ ומדריך הורים בנושא נוער מתמודד.

 

 

 אין אחד שלא רוצה להיות ילד טוב.

בגלוי, או בסתר ליבו, לכל אחד מאיתנו, בכל גיל, יש כמיהה להיות מצטיין ולזכות בהערכת ההורים. כולנו גם יודעים שהדרך לשם היא לעיתים מורכבת.

 

לעיתים, למרות כל השאיפות שלנו לעשות את הכל בהידור ולהגיע למקסימום בפסגת השלימות, אנחנו מוצאים עצמנו נאחזים בקרש ההצלה של "בדיעבד".

רבות הפעמים בהן אנחנו מתבלים את התבשילים שלנו עם המון אהבה ומחשבה תחילה ובכל זאת, מוצאים את עצמנו בסוף מעשה נאלצים להיכנס לסוגיות הלכתיות של כלי שאינו בן יומו, מנסים להציל את המצב בדיעבד.

 

כמו בכל תחום, גם בחינוך כולם שואפים למצוינות

הורים מייחלים לראות את בניהם עוסקים בתורה מתוך יראה, אהבה, עמל התורה ודרך ארץ.

מה לא עושים על מנת לחנך לכתחילה; מחפשים את המכינה הכי טובה, המשפחות הכי טובות, הרבי הכי טוב , וכמובן, תפילות, תפילות ושוב פעם תפילות.

לא סתם רבים הם הספרים וההדרכות בדורנו בנושא חינוך ילדים בדרכה של תורה.

ובכל זאת ישנם מצבים שבהם מנסים את הכל ועדיין עומדים המומים מול השוקת השבורה שנקראת "נוער מתמודד".

 

גם כאן, בנושא המורכב והרגיש הזה, אנחנו צריכים לזכור שיש "בדיעבד" שיכול להציל את המצב. שהרי חינוך זה לא אילוף ובכל כלל יש יוצא מן הכלל וכדאי לעצור עכשיו להפסקה קטנה מהדרך שאנחנו צועדים בה, להתבונן בדברי שלמה המלך "חנוך לנער על פי דרכו ", לחשב דרכנו ולייחל להמשך הפסוק " גם כי יזקין לא יסור ממנה".

 

אותם גדולי ישראל שלימדו אותנו את כללי החינוך לכתחילה  מתוך התורה הקדושה , כאשר נשאלים על ידי הורים שנמצאים בצמתים מסוימים בחינוך, נוהגים לתת עצות בחינוך תורני שלפעמים סותר את הדרך לכתחילה בחינוך שהם בעצמם מתווים להמונים ומגלים לנו פנים חדשות בתפקידם של הורים, כפי שאמר האדמו"ר מסלונים בעל הנתיבות שלום שישנם כללים בחינוך לכתחילה וישנם כללים בחינוך בדיעבד.

 

הורים צריכים להיות עם אצבע על הדופק במיוחד בגלאים 12-17 וכאשר חל שינוי חד במצבו הרגשי והרוחני של אחד מילדיהם להבין שישנם מצבים שצריך לפתוח את ארגז הכלים של חינוך בדיעבד.

 

(ליעוץ ופרטים על סדנת הורים לנוער מתבגר שמתגבשת בימים אלו בצפת )