בס"ד
טור 12
כותרת ראשית : חינוך זה רק בבית ככה זה
היה פעם , האמנם?
התפיסה הרווחת היום היא, שמוסדות
החינוך הם הם האחראים על החינוך.
אם בימים עברו הבית היה מרכזו של הילד
ושם הוא ספג את מרבית ההשפעה, הלא שהיום המוסדות הלימודיים תופסים את עיקר יומו של
התלמיד ומכאן הם גם המשפיעים הגדולים על חינוכו ועיצובו. מוסדות הלימוד תפסו את
מקומו של החינוך הביתי.
לא בכדי תלמיד שלומד טוב במוסד הלימודי
מצטייר בעיני מוריו, הוריו וחבריו ככזה שמצבו החינוכי טוב מאוד ואם
להפך אז להיפך...
ובכן, כאן נעוצה טעות חמורה.
ההתפתחות האישית הפנימית והייחודית של
הנער היא החינוך ולא הלימוד. המוסד החינוכי מהווה מקום לימוד וקרקע חברתית, אמנם
מצד אחד יכולה להיות לחברה השפעה חיובית בגבולות שהיא מייצרת, אך למעשה דפוסי החברה עלולים לפגוע בהתפתחות האישית של
הילד, בכוחה של החברה להשפיע על תהליך ההתהוות של הנער באופן שיגרור דווקא את
התוצאה ההפוכה ממה שקיווינו. וכאן עלינו להפנים שהחינוך המשמעותי נמצא, גם היום,
בידיהם של ההורים.
הרב יעקובסון שליט"א מושל זאת
לאנייה שמתקדמת בים:
האנייה, מלשון "אני" מייצגת
את האדם.
המים, מים תמיד בלשון רבים. המים מייצגים
את החברה.
הדרך היחידה של האנייה להתקדם ולהגיע
ליעד שלה זה בעזרת המים. כלומר, אני לא יכול להתקדם בלי החברה. לפרוש מהחברה זה
כמו להוציא את האנייה מהמים ואז היא לא יכולה להתקדם, ואל לנו לפרוש מהציבור.
יחד עם זאת המים צופנים בחובם גם סכנה,
הספינה עלולה לטבוע במים ולאבד את הצורה שלה לגמרי. כנמשל לדפוסי החברה שמפריעים
להתפתחות האישית.
אחד הפתרונות הוא מידי פעם לעצור את
הספינה בשולי הדרך, להתנתק לכמה רגעים מהחברה, לעשות התבודדות ולחזור. מי שלא מפתח
צורה עצמאית טובע לגמרי ולא מצליח להגיע ליעד.
כמובן שכאן היריעה קצרה מלהכיל את מגוון
הפתרונות למציאת האיזון בין השפעות הבית להשפעות החברה ושיש לדון בכל עניין לגופו
ובכל זאת נוכל לסכם במשפט ולהדגיש שעיקר החינוך אמור להתבצע יותר בבית ופחות
במסגרות החיצוניות.
.
