כשהחסד הופך לרחמנות מזיקה – חינוך מאוזן לנוער מתמודד

האם ייתכן שעודף חסד דווקא פוגע?

כאשר אנו כהורים מתמודדים עם האתגרים של גידול נוער, במיוחד נוער מתמודד, הלב שלנו נוטה לחסד. אנו רוצים לגונן, להקל, לחפות עליהם. מתוך אהבה עמוקה, אנחנו מחפשים דרכים למנוע מהם כאב – אך האם ייתכן שדווקא זה עלול לפגוע בהם?

חז"ל מלמדים אותנו: "כל המרחם על האכזר – סופו שמתאכזר על הרחמנים". כשאדם נותן חסד ללא גבול, ללא הבחנה, הוא עלול להגיע לתוצאה הפוכה ממה שהתכוון.

חסד שאינו מבוקר – מחיר כבד לדורות

בתורה אנו מוצאים דוגמה מובהקת לכך: שאול המלך ריחם על אגג מלך עמלק, ובכך גרם לנזק שנמשך דורות. מאות שנים לאחר מכן, צאצאו של אגג, המן הרשע, כמעט והביא להשמדת עם ישראל. הלקח ברור – רחמים במקום הלא נכון עלולים לעלות ביוקר.

גם בחינוך ילדינו, ייתכן שנחשוב שאנחנו עושים חסד כשהילד לא נושא בתוצאות מעשיו – אך בפועל, אנו גוזלים ממנו את היכולת ללמוד, לתקן, ולגדול להיות אדם עצמאי ואחראי.

"חוסך שבטו שונא בנו" – מסר חינוכי עמוק

בספר משלי נאמר:
"חוסך שבטו – שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר" (משלי יג, כד).

בהסתכלות ראשונה, הפסוק נשמע נוקשה, אך אם נתבונן לעומק, נגלה שהוא דווקא מבטא אהבה גדולה: הורה שאוהב את ילדו באמת, אינו מונע ממנו את ההתמודדות, אלא מחנך אותו לעמוד על רגליו, לקחת אחריות ולהפיק לקחים.

כיצד מאזנים בין חסד לגבולות?

⚖️ חינוך מאוזן פירושו לתת לילד כלים ולא פתרונות.
✔ לתת אהבה – אך לא במקום אחריות.
✔ לתמוך – אך לא לפתור במקומו.
✔ להאמין בו – אך גם לתת לו לשאת בתוצאות מעשיו.
✔ לא לוותר לו – אבל גם לא לדכא אותו.

כאשר אנו מחנכים מתוך אהבה אמיתית, אנו מאפשרים לילדינו לגדול להיות חזקים, אחראיים ובעלי ביטחון עצמי.

לסיכום

הורות לנוער מתמודד היא אתגר, אך גם שליחות. התפקיד שלנו הוא לא להיות המושיעים של הילדים שלנו, אלא להיות המאמנים שלהם – אלו שמחזקים אותם, מעודדים אותם, ומלמדים אותם לעמוד בזכות עצמם.

📖 רוצים להבין לעומק כיצד ליישם את זה בחיי היומיום?
💡 היכנסו עכשיו לקריאה מלאה ולמידע נוסף שיעזור לכם כהורים:
🔗 nafshenu.net

💬 מזדהים? יש לכם תובנות? נשמח לשמוע אתכם בתגובות! 👇🏻

 

בס"ד

כותרת: יש גם קליפות טובות

משנה: בשבוע שעבר עסקנו ביוסף חיים שלא רצה לצאת מהמקלחת ובהסבר הפיזי לכך. למדנו שהחלק האחרון בהתפתחות המוח היא קליפת המוח הקדמית וזה קורה לקראת העשור השני, גיל עשרים. השבוע נעמיק קצת יותר בהסבר הפיזי לשאלה: "למה הם עושים את זה?"

למעשה קיימים מספר סימפטומים שכיחים וטבעיים של גיל ההתבגרות כגון; קושי בהתעוררות וצריכת שעות שינה רבות יותר,  דחיית משימות לרגע האחרון,  קושי בתכנון מעשים מושכל, משיכה לסכנות וחיפוש חוויות חדשות ומרגשות, גלישה לשיחות ארוכות עם בני גילם בעוד שיחות עם מבוגרים זוכות להתחמקות וקושי תפקודי מוגבר במצבי לחץ

בעוד שמבוגרים יציבים יותר ובעלי חוסן נפשי חזק יותר, בני הנעורים מתקשים להתמודד במצבי לחץ ומגיעים בקלות יותר לקושי בתפקוד השוטף במצבים מסוג זה כגון; מעבר למסגרת חינוכית חדשה, לחץ חברתי, דרישות לימודיות גבוהות, מעבר דירה, מותו של אדם אהוב.

אחת הסיבות לבעיות בבריאות הנפשית בגיל ההתבגרות נעוצה בעובדה שהמוח המתפתח פגיע יותר לגורמי לחץ מאשר מוחו של מבוגר.

אחד הדברים הבולטים שקורה בגיל ההתבגרות, זה הקושי המוחי להתמודד עם מצבי הלחץ, זאת מכיוון שאותו חלק בקליפת המוח הקדמי אשר אחראי על קבלת החלטות ופתרון בעיות, עדיין לא סיים את התפתחותו בשלב זה של גיל ההתבגרות. בני הנוער משתמשים בינתיים ב"אמיגדלה", אותו אזור במוח שקשור לרגשות, דחפים, אגרסיות והתנהגות אינסטינקטיבית.

ומה קורה אם בגיל ההתבגרות מעורבת חוויה שהיא קצת מעבר ללחץ לימודים מוגבר, או מעבר דירה? בשבוע הבא ניגע בלב ובמוח של ההסבר הפיזי למציאות של נוער מתמודד, ננסה להבין את הסיבות להתנהגותם ואיך ניתן להיות הורים טובים ומועילים יותר.

[ לקבלת המאמר השלם על התפתחות המוח אצל בני נוער ודרכי התמודדות באורח חיים   תורני ,למזעור סכנות ויכולת תפקוד טובה יותר ניתן לשלוח מייל לכתובת hadar@nafshenu.net ]

 

 

 

 

 

ההבדל בין טיפול שורש למחולל צפרדעים

אחרי שבשבוע שעבר עסקנו בהבדל בין חינוך לכתחילה לבין חינוך בדיעבד כעת נקדים ונזהה את השורש.

ממש כפי שברפואה קונבנציונלית או אלטרנטיבית, ניתן לזהות את שורש הבעיה על פי הסתכלות וזיהוי של הסימפטומים המופיעים כלפי חוץ, כך גם בסוגיית הנוער המתמודד, שמתחיל על פי רוב בגילאי 12-14, ניתן על פי התנהגות על פני השטח, לזהות מה מסתתר בשורשם של דברים. זה יכול לבוא לידי ביטוי החל בכל מיני תירוצים שמונעים ממנו לקום לתפילה, או ללכת לישיבה, דרך שינוי בסגנון הלבוש ועד לחיבור עם חברים חדשים שפחות מתאימים לסגנון שלנו, כפי ש"אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג".

הדבר הראשון, כאשר מתגלות לנו תופעות לא נעימות מהסוג הזה, הוא להבין שאל לנו לחפש אשמים ולזכור שהתופעה הכואבת הזו לא פוסחת על שום מגזר ויכולה להתרחש בבתים פתוחים מידיי כמו בבתים סגורים מידיי, אצל הליטאים כמו אצל הספרדים, בחסידיות או אצל בעלי תשובה.

הדבר השני, הוא לדעת שברוב המקרים, כאשר לא מערבים איש מקצוע ומנסים לטפל בבעיות לבד, מתחילים בדרך כלל לטפל בסימפטומים מבלי לזהות את שורש הבעיה ולא אחת יוצא שעל כל צפרדע שמנסים לחסל, צצות לפחות שתיים חדשות.

כדאי להפנים כי כאשר נוגעים בשורש הבעיה ומתחילים את ההתמודדות משם, ניתן לדלג על התאונות החזיתיות ולהתחיל להיכנס לתהליך של תיקון, ולכן כדאי להשקיע את האנרגיות, הכוונות הטובות והתפילות במקומות הנכונים.

לפני שננקוט פעולה, עלינו להתייעץ ולפעול בשיקול דעת על מנת לעשות מהלכים מדויקים ועדינים שיובילו ממש בקרוב בע"ה לתהליך של תיקון.

בשבועות הקרובים בלי נדר נעסוק בפרקי מודעות פיזיים נפשיים ורוחניים ומשם נעבור ונכיר כלים חיוביים בבחינת "עשה טוב".

להורים המתמודדים שבינינו, קיים סט כלים, שנוסה כבר על ידי אלפי הורים שהצליחו להחזיר את בנם ובתם לחיק השמחה והשלווה, לחיק משפחתם ולחיק היהדות.  בימים אלה מתגבשת קבוצה בצפת ללימוד ורכישת סט הכלים האלטרנטיבי בחינוך תורני בשם רבים מגדולי ישראל לפרטים 054-8433254

 

מי אני לכתחילה או בדיעבד?

 

 

בס"ד

 

הכותב: הדר אבני, יועץ ומדריך הורים בנושא נוער מתמודד.

 

 

 אין אחד שלא רוצה להיות ילד טוב.

בגלוי, או בסתר ליבו, לכל אחד מאיתנו, בכל גיל, יש כמיהה להיות מצטיין ולזכות בהערכת ההורים. כולנו גם יודעים שהדרך לשם היא לעיתים מורכבת.

 

לעיתים, למרות כל השאיפות שלנו לעשות את הכל בהידור ולהגיע למקסימום בפסגת השלימות, אנחנו מוצאים עצמנו נאחזים בקרש ההצלה של "בדיעבד".

רבות הפעמים בהן אנחנו מתבלים את התבשילים שלנו עם המון אהבה ומחשבה תחילה ובכל זאת, מוצאים את עצמנו בסוף מעשה נאלצים להיכנס לסוגיות הלכתיות של כלי שאינו בן יומו, מנסים להציל את המצב בדיעבד.

 

כמו בכל תחום, גם בחינוך כולם שואפים למצוינות

הורים מייחלים לראות את בניהם עוסקים בתורה מתוך יראה, אהבה, עמל התורה ודרך ארץ.

מה לא עושים על מנת לחנך לכתחילה; מחפשים את המכינה הכי טובה, המשפחות הכי טובות, הרבי הכי טוב , וכמובן, תפילות, תפילות ושוב פעם תפילות.

לא סתם רבים הם הספרים וההדרכות בדורנו בנושא חינוך ילדים בדרכה של תורה.

ובכל זאת ישנם מצבים שבהם מנסים את הכל ועדיין עומדים המומים מול השוקת השבורה שנקראת "נוער מתמודד".

 

גם כאן, בנושא המורכב והרגיש הזה, אנחנו צריכים לזכור שיש "בדיעבד" שיכול להציל את המצב. שהרי חינוך זה לא אילוף ובכל כלל יש יוצא מן הכלל וכדאי לעצור עכשיו להפסקה קטנה מהדרך שאנחנו צועדים בה, להתבונן בדברי שלמה המלך "חנוך לנער על פי דרכו ", לחשב דרכנו ולייחל להמשך הפסוק " גם כי יזקין לא יסור ממנה".

 

אותם גדולי ישראל שלימדו אותנו את כללי החינוך לכתחילה  מתוך התורה הקדושה , כאשר נשאלים על ידי הורים שנמצאים בצמתים מסוימים בחינוך, נוהגים לתת עצות בחינוך תורני שלפעמים סותר את הדרך לכתחילה בחינוך שהם בעצמם מתווים להמונים ומגלים לנו פנים חדשות בתפקידם של הורים, כפי שאמר האדמו"ר מסלונים בעל הנתיבות שלום שישנם כללים בחינוך לכתחילה וישנם כללים בחינוך בדיעבד.

 

הורים צריכים להיות עם אצבע על הדופק במיוחד בגלאים 12-17 וכאשר חל שינוי חד במצבו הרגשי והרוחני של אחד מילדיהם להבין שישנם מצבים שצריך לפתוח את ארגז הכלים של חינוך בדיעבד.

 

(ליעוץ ופרטים על סדנת הורים לנוער מתבגר שמתגבשת בימים אלו בצפת )