בס"ד
כותרת:
יש גם קליפות טובות
משנה: בשבוע שעבר עסקנו ביוסף חיים שלא רצה
לצאת מהמקלחת ובהסבר הפיזי לכך. למדנו שהחלק האחרון בהתפתחות המוח היא קליפת המוח
הקדמית וזה קורה לקראת העשור השני, גיל עשרים. השבוע נעמיק קצת יותר בהסבר הפיזי
לשאלה: "למה הם עושים את זה?"
למעשה
קיימים מספר סימפטומים שכיחים וטבעיים של גיל ההתבגרות כגון;
קושי בהתעוררות
וצריכת שעות שינה רבות יותר, דחיית
משימות לרגע האחרון, קושי
בתכנון מעשים מושכל, משיכה לסכנות וחיפוש חוויות חדשות ומרגשות, גלישה לשיחות
ארוכות עם בני גילם בעוד שיחות עם מבוגרים זוכות להתחמקות וקושי תפקודי מוגבר
במצבי לחץ
בעוד
שמבוגרים יציבים יותר ובעלי חוסן נפשי חזק יותר, בני הנעורים מתקשים להתמודד במצבי
לחץ ומגיעים בקלות יותר לקושי בתפקוד השוטף במצבים מסוג זה כגון; מעבר למסגרת
חינוכית חדשה, לחץ חברתי, דרישות לימודיות גבוהות, מעבר דירה, מותו של אדם אהוב.
אחת
הסיבות לבעיות בבריאות הנפשית בגיל ההתבגרות נעוצה בעובדה שהמוח המתפתח פגיע יותר
לגורמי לחץ מאשר מוחו של מבוגר.
אחד
הדברים הבולטים שקורה בגיל ההתבגרות, זה הקושי המוחי להתמודד עם מצבי הלחץ, זאת
מכיוון שאותו חלק בקליפת המוח הקדמי אשר אחראי על קבלת החלטות ופתרון בעיות, עדיין
לא סיים את התפתחותו בשלב זה של גיל ההתבגרות. בני הנוער משתמשים בינתיים
ב"אמיגדלה", אותו אזור במוח שקשור לרגשות, דחפים, אגרסיות והתנהגות
אינסטינקטיבית.
ומה
קורה אם בגיל ההתבגרות מעורבת חוויה שהיא קצת מעבר ללחץ לימודים מוגבר, או מעבר
דירה? בשבוע הבא ניגע בלב ובמוח של ההסבר הפיזי למציאות של נוער
מתמודד, ננסה להבין את הסיבות להתנהגותם ואיך ניתן להיות הורים טובים ומועילים
יותר.
