הכירו
את יוסף חיים, ילד צפתי בן 15.
כשמתקרב
ערב שבת הוא נכנס להתקלח לכבוד שבת קודש, אך המתחיל במצווה אומרים לו גמור, ויוסף
חיים אינו יוצא.
הוריו
והאחים החפצים גם הם לשטוף מעליהם את השבוע האחרון מתכנסים להפגנה בה הם מטיחים,
כל אחד לפי תורו, את סיסמאות המחאה; "תשאיר מים" "שבת נכנסת"
"אתה טובע?!" וכן הלאה. אך יוסף חיים בשלו, מתכונן לשבת בהידור
ובמתינות. בשלב הזה התסכול כמובן גואה והמחאה עולה מדרגה ומתפתחת לדיוני עומק
בנוגע לאישיותו של הנ"ל; "למה הוא עושה לנו את זה?!", "הוא לא
יודע להתחשב", "איכפת לו רק מעצמו" ועוד תובנות בנוגע למידותיו של
הסורר.
ממש
כשם שיוסף חיים הוא אחד השמות הנפוצים בעירנו, כך גם התופעה של נערים מתבגרים
המבלים זמן ממושך במקלחת היא אחת הרווחות.
למה הם
עושים את זה? ,
לאחר
שהתעוררנו בשבוע שעבר לרצות להיות הורים טובים יותר ולהכנס לתהליך של תיקון וצמיחה.
הפעם נעורר את המודעות למצב הנערים מבחינה מדעית , נפשית ורוחנית .
הסיפור
של יוסף חיים מבחינה מדעית מדגים את תפקוד החלק במוח שאחראי לתכנן ולחשוב על העתיד,
זה המתפקד באופן חלקי בגיל ההתבגרות. גם אם הוא חושב למהר, הוא לא מצליח לחתוך
ולצאת מהמים החמים אל הקור הצפתי. הנעימות שבחוויה תופסת את ישותו ומשאירה מעט
מאוד מקום לפרקטיקה.
ההבנה
הזו שמדובר בעניין פזיולוגי של התפתחות
המוח מעוררת בדרך כלל אמפטיה מצד ההורים ובונה מסוגלות הכלה גדולה יותר ולכן
הלימוד וידע בנושא הזה הוא חשוב ומשנה.
בשבועות
הקרובים נעסוק לעומק בהסבר הפיזי, הנפשי והרוחני "למה הם עושים את זה?"
