העיקר להתחיל מהתחלה!

 

טור 13

כותרת : העיקר להתחיל מהתחלה!

כותרת משנה: כיצד ניתן לחדש יחסים עם הנער לאחר שעלו על שרטון?

ראשית, נתחיל ממה לא: כלים חינוכיים שהיו נכונים בגיל הצעיר אינם בתוקף עוד בגיל בו הילד כבר אינו כנוע כבעבר. היום, הנער, בעל אישיות חדשה ומתפתחת, בודק גבולות ובעל אזורי בחירה נרחבים יותר בחייו.

אנחנו כהורים נוטים לפעמים לנסות את אותן שיטות חינוך בהן עשינו שימוש בילדותם של הבנים והבנות, אלא שאנו עושים זאת בעוצמה גדולה יותר. מהר מאוד ניתן להבחין שדרך זו לא רק שאינה מועילה אלא גם יוצרת ריחוק, מרי ואיבה.

ניתן להשוות את זה לפטיש במכת צפרדע: על כל צפרדע שמקבלת בומבה צצות עוד כמה אחרות.

אז מה כן לעשות?

אומר הרש"ר הירש בהקדמה לספרו "חורב" סיכום חשוב של מערכת היחסים עם הילדים שלנו :

"הורי-

שומרי בימי ילדותי,

מדריכי בימי נערותי,

וידידי בימי בגרותי".

הורה לנער צריך להפנים שתפקידו בחייו של הנער משתנה באופן טבעי.

בנקודה זו עלינו לשים את הדגש על קשר של אמון  עם הנערים שהרי בלעדיו, אולי הצלחנו להציל אותו ממערכה מאתגרת אחת, אבל אנחנו מרחיקים את הסיכוי שהוא  יבוא להתייעץ אתנו בהמשך. במערכה הזו האינטרס שלנו כהורים הוא לצור מצב בו הנער תופס אותנו כמדריכים נאמנים, כאלה שמבינים אותו, רוצים בטובתו ואין לו יועצים טובים יותר מאשר הוריו.

הנער כבר לא מקבל פקודות כמו ילד, הוא זקוק לאוטונומיות בחירה משל עצמו. כאשר היחסים טובים ונבנים על אמון הדדי, הנער שמח לשתף באתגרים אישיים ולקבל ייעוץ מההורים כיוון שהוא יודע שההורים לא מחפשים רק לתת לו מוסר וביקורת, אלא שהם מכוונים אותו ומאפשרים לו עצמו לקבל את ההחלטה הנכונה.

רבים ההורים הפונים אלי בעניין מצוקה כלשהי ומעוניינים שאדבר עם בנם, הרבה פעמים כאשר אני מציע בפשטות שיפנו לבנם ויציעו לו לדבר איתי, ישנם הורים שטוענים: "אם זה יבוא ממני אין סיכוי שהוא יסכים" זאת מציאות כואבת שניתן לשנותה על ידי קשר טוב ובריא יותר עם הילדים שלנו שמבוסס על אימון וכבוד.

הורים ששומעים את דברי החכמה של הרש"ר הירש ומזדהים עם התהליך הנכון הזה, רואים בס"ד שכך השם מנהיג את עולמו.

שאלה החוזרת מקרב ההורים: והרי הנער המדובר עדיין מתנהג כמו ילד  ועדיין צריך שמירה  ובמיוחד בהתפתחויות בגיל ההתבגרות ותוצאותיהם…

על כך בע"ה נרחיב בשבוע הבא

לפרטים נוספים: 0548433254 hadar@nafshenu.net

חינוך זה רק בבית ככה זה היה פעם , האמנם?

 

 

בס"ד

טור 12

כותרת ראשית : חינוך זה רק בבית ככה זה היה פעם , האמנם?

התפיסה הרווחת היום היא, שמוסדות החינוך הם הם האחראים על החינוך.

אם בימים עברו הבית היה מרכזו של הילד ושם הוא ספג את מרבית ההשפעה, הלא שהיום המוסדות הלימודיים תופסים את עיקר יומו של התלמיד ומכאן הם גם המשפיעים הגדולים על חינוכו ועיצובו. מוסדות הלימוד תפסו את מקומו של החינוך הביתי.

לא בכדי תלמיד שלומד טוב במוסד הלימודי מצטייר בעיני מוריו, הוריו וחבריו ככזה שמצבו החינוכי טוב מאוד ואם להפך אז להיפך...

ובכן, כאן נעוצה טעות חמורה.

ההתפתחות האישית הפנימית והייחודית של הנער היא החינוך ולא הלימוד. המוסד החינוכי מהווה מקום לימוד וקרקע חברתית, אמנם מצד אחד יכולה להיות לחברה השפעה חיובית בגבולות שהיא מייצרת, אך למעשה  דפוסי החברה עלולים לפגוע בהתפתחות האישית של הילד, בכוחה של החברה להשפיע על תהליך ההתהוות של הנער באופן שיגרור דווקא את התוצאה ההפוכה ממה שקיווינו. וכאן עלינו להפנים שהחינוך המשמעותי נמצא, גם היום, בידיהם של ההורים.

הרב יעקובסון שליט"א מושל זאת לאנייה שמתקדמת בים:

האנייה, מלשון "אני" מייצגת את האדם.

המים, מים תמיד בלשון רבים. המים מייצגים את החברה.

הדרך היחידה של האנייה להתקדם ולהגיע ליעד שלה זה בעזרת המים. כלומר, אני לא יכול להתקדם בלי החברה. לפרוש מהחברה זה כמו להוציא את האנייה מהמים ואז היא לא יכולה להתקדם, ואל לנו לפרוש מהציבור.

יחד עם זאת המים צופנים בחובם גם סכנה, הספינה עלולה לטבוע במים ולאבד את הצורה שלה לגמרי. כנמשל לדפוסי החברה שמפריעים להתפתחות האישית.

אחד הפתרונות הוא מידי פעם לעצור את הספינה בשולי הדרך, להתנתק לכמה רגעים מהחברה, לעשות התבודדות ולחזור. מי שלא מפתח צורה עצמאית טובע לגמרי ולא מצליח להגיע ליעד.

כמובן שכאן היריעה קצרה מלהכיל את מגוון הפתרונות למציאת האיזון בין השפעות הבית להשפעות החברה ושיש לדון בכל עניין לגופו ובכל זאת נוכל לסכם במשפט ולהדגיש שעיקר החינוך אמור להתבצע יותר בבית ופחות במסגרות החיצוניות.

 

 

.

 

 

סימני נשירה סמויה

 

בס"ד

הכותב: הדר אבני. יועץ ומדריך בנושא גיל ההתבגרות

כותרת: סימני נשירה סמויה

כידוע, נשירה גלויה נראית טוב לעיני כל, היא באה לידי ביטוי בהיעדרויות ואיחורים משמעותיים הפרת חוקים ועוד. הנשירה הגלויה הוא תהליך מהיר, כואב וקשה יותר, שהדרך חזרה ממנו מאתגרת יותר ולכן עיקר המאמץ וההשתדלות שלנו בתור הורים צריך להיות מופנה לתהליך הנשירה הסמוי, לדעת לזהות, לטכס עצה ולפעול בהקדם.

נשירה סמויה הינה תהליך ארוך ואיטי הקודם לתהליך הנשירה הגלוי לעיני כל. בשלב זה התלמיד עדיין נמצא פיזית במסגרת לימודית טובה אך לא נוכח ברוחו; בוהה במקום להקשיב, אדיש למתרחש, מתעסק בעניינים אחרים, לא משתתף בפעילויות חברתיות ולא מתעניין בהם, נותן תחושה שכל מה שמתרחש סביבו לא נוגע אליו.

עוד לא נעשה מחקר מקיף שכולל בתוכו תסמינים מדויקים שהורים יכולים לבחון דרכם סימני נשירה סמויה בתוך ביתם. אך יש כלל ברזל אחד שכדי לדעת והוא העובדה שקשר חזק ויציב המבוסס על כבוד ונאמנות של הנער או הנערה עם אדם מבוגר וחיובי יכול להציל את המצב. בנוסף קשר מסוג זה יכול לספק להורים עדכונים קריטיים מהשטח.

הורים שמתחזקים קשר שכזה עם ילדהם, באופן ישיר או ע"י קרוב משפחה, או דמות קרובה חיובית ונאמנה אחרת אליה הנער קשור, אינם זקוקים לשום אבחון כדי לדעת מה קורה עם הנער או הנערה, ובמידה ויש בעיה על פי רוב יהיה מספיק זמן ומקום לתת מענה. במקרה כזה המציאות לא תהיה קשה ומורכבת כמו במצבים בהם המשבר מגיע בהפתעה, ללא הכנה מראש וללא מודעות לתהליך, כפי שקורה במצב של נשירה גלויה.

הרבה פעמים הורים מתרשמים שבשביל חוג או חונכות לא שווה לטרוח כל כך הרבה  אבל במחשבה שנייה, אם מדובר בחיבור של הנער עם מבוגר אחראי וטוב שעצם הקשר יכול להוות שמירה מקרוב, כדאי אולי לחשוב על זה שוב.

ומה קורה מתי שהיחסים טעונים? כיצד ניתן לחדש או לייצר קשר עם הנערים? בע"ה שבוע הבא , לקבלת הטור למייל האישי hadar@nafshenu.net | מעוניין לדבר על זה? 0548433254

 

 

 

 

ילד חכם מידי

 

הכותב: הדר אבני. יועץ ומדריך בנושא נוער מתמודד

כותרת: ילד חכם מידי

משנה: בשבועות הקודמים עסקנו בהתפתחות המוח בגיל ההתבגרות ובתחושת דחייה העלולה להביא לפוסט-טראומה. היום נדבר על הקשר בין נשירה מהדרך לבחורים שהם דווקא בעלי הכשרון.

בחור בעל כישרון לימודי יוצא דופן זאת סכנה!

המסגרות הלימודיות מותאמות לילדים רגילים. בימנו המודעות לבעיות בקשיי למידה הולכת וגוברת אך מנגד, בקצה השני, יושב לו הילד המחונן. ילד מבריק, בעל זיכרון חזק ויכולת למידה גבוה. ילד שמסוגל להבין בכמה רגעים  את השאלה ואת התשובה שאותה המלמד הולך לסחוב שיעור שלם ויכול להוציא מאה גם בלי להתכונן למבחן.

נער עם שכל מבריק רגיל לקבל כבוד גדול מהסביבה למרות שאינו עובד קשה בשביל זה. היום נראה איך המצב הזה יכול להוות מלכודת מסוכנת, בשעה שכלפי חוץ נראה שהכל בסדר ואיך ההורים שמתרגלים לשמוע מילים טובות על הבן במשך השנים, לא מתארים לעצמם שמדובר בפצצה מתקתקת.

העניין הוא, שכאשר ילד מקבל כבוד בלי להתאמץ, הוא מתרגל לחוסר עשייה. הוא אינו מתפתח כשאר בני גילו להתמודד עם אתגרים ומשברים ונדרש פחות לעבודת המידות ולפיתוח מיומנויות למידה והתבגרות.

מסתבר שילד שקיבל מה' יתברך מוח מיוחד שמסוגל מעבר לנורמה, צריך לעבוד את השם עם המתנה הזאת שהיא לפעמים אתגר. המציאות היום מראה שלמסגרות החינוך הרגילות אין כלים על מנת לאתגר ולשעשע את הבחורים האלו, והם נותרים משועממים, "שורדים את השיעור" ובשלב מסוים גם מוצאים אתגרים שכליים בהרגלים שליליים שאינם בכיוון שההורים מעוניינים שהם ילכו בו .

ילד שמתרגל לסדר יום לא מאתגר, על אף שבגיל צעיר יצליח "לשרוד"  את השעמום ברוב שעות השיעורים והלמידה ואולי אפילו להנות מהקלות שבה הוא זוכה להישגיו ולכבוד שבה בעיקבותם, בגיל 14.5 הוא בדרך כלל כבר יבקש לשנות כיוון לחלוטין ואולי אף יעיז להתנתק מהיסודות החינוכיים שהוא גדל עליהם לגמרי!

אז מה עושים? אולי ריטלין? 🤨 ואולי אקמול? 🤒

רוצים לדבר על זה? 0548433254 וכן במייל hadar@nafshenu.net

שמפו נגד נשירה?

 

בס"ד

הכותב: הדר אבני. יועץ ומרצה בנושא נוער מתמודד

כותרת: שמפו נגד נשירה?

משנה: הסיבות הנפוצות לנשירה בגיל הנערות בציבור החרדי

תפילות רבות שופכים ההורים לפני המקום בעבור ילדיהם; שרק יצמח בלימוד ויצליח בישיבה, שתהיה מספיק חזקה להיצמד לחברות טובות ולהיות צנועה, שיאהב את התורה, שתאהב את המצוות. מהבחינה הזו ההבדל בין הבנים לבנות הוא לא גדול, על שניהם אנחנו מתפללים אותו דבר.

גם מבחינת האתגרים בגיל ההתבגרות יש הקבלה בין בנים לבנות, אך בכל זאת, השוני קיים וחשוב לחדד אותו.

לגבי הבנים, ישנם ילדים שצלחו את הגיל הצעיר ששם היה מגוון רחב יותר של אתגרי למידה, בגיל הנערות, כשהלימוד המרכזי הופך להיות לימוד הגמרא הקדושה, הדורש מיומנויות לימודיות רבות כמו: תרגום, קריאה, הבנת הרצף התהליך, היקף והבנת דבר מתוך דבר. מי מהנערים שלא מסתדר  מתחיל לפתח על עצמו סטיגמות שליליות שמשפיעות באופן ישיר על המצב החברתי, ולפעמים אף פגיעה בכבודו מצד המבוגרים. על פי רוב במצב הזה יתחיל הנער לחפש ריגושים במקומות אחרים כדי לרפא את הכאב.

זאת הסיבה אגב, שבשנים האחרונות מנסים לפתור את הקושי הלימודי הזה עוד בגילאים צעירים ואף לחפש אפיקים נוספים לתלמידים המתקשים בלימוד הגמרא.

מצד הבנות, כרגיל תשומת הלב נופלת על ענייני הרגש בעוצמה רבה יותר, אותה נערה שבגיל הילדות היתה בסדר מכל הבחינות, כעת זקוקה לצרכים נפשיים ורגשיים בעוצמה גבוהה יותר ועל כך חשוב לתת את הדגש.

ניתן לראות שעל פי רוב, כאשר נער ונערה מתחילים להראות סימני נשירה סמויה, עליה נרחיב בשבוע הבא, מדובר בקשר ישיר ליסוד הזה: נער שלא מצליח בלימוד הגמרא , ונערה שלא מקבלת מספיק מענה רגשי ונפשי . כמובן שיש שלל סיבות ולפעמים כמה, אך אלו מאוד יסודיים ונפוצים.

ברוב הבתים הילדים מקבלים באופן טבעי את החום ואהבה להם הם זקוקים ע"י האמא אבל כדאי לתת את הדעת לכך שגם האבא יכול לתרום ולפעמים אפילו להציל את המצב  אם השכיל בגיל הנערות להיות החבר הכי טוב של הבת שלו, זאת כמובן תוך שמירה על כללי הכבוד והיראה של היותו אבא.

אז מה עושים? אולי ריטלין? 🤨 ואולי אקמול? 🤒

רוצים לדבר על זה? 0548433254 וכן במייל hadar@nafshenu.net  | לקבלת הטור ישירות למייל נא לשלוח את המילה "טור"